אויבת העם

7 ימים, ידיעות אחרונות, 21.1.2005

במשך מאות שעות נחקרה טלי פחימה במתקני השב"כ. היא הוחזקה בתנאים קשים, מבודדת מאסירים אחרים, ספגה לטענתה קללות והשפלות מחוקריה. השבוע מסרה מהכלא: "הם עשו כל דבר בשביל לפרק את האופי שלי, להזכיר לי את הילדות שלי, להגיד לי שתושבי קריית-גת נחותים". גם עכשיו, לאחר שהוגש כתב אישום שרחוק מאוד מהחשדות החמורים נגדה, בשב"כ ממשיכים לחכות להודאה שלה בבגידה. פרסום ראשון של מסמכי החקירות ומסר של פחימה מהכלא

באחת מעשרות החקירות שלה במתקן השב"כ בפתח-תקווה, לקחה טלי פחימה את המצית של אחד החוקרים בלי רשותו. אחרי כמה שבועות חשה הצעירה, המוגדרת על ידי השב"כ "סכנה ביטחונית", ייסורי מצפון על הגניבה והתוודתה בפניו. בשב"כ מיהרו להפיק לקחים מהאירוע. כך לפי זיכרון דברים שכתב אחד החוקרים: "הנידון ביקשה להתוודות על עניין מחקירתה הקודמת, במהלכה גנבה מצית של אחד החוקרים והחביאה אותו בתאה. מציינת כי חרף חיפושים שהתקיימו בתאה המצית לא נמצא. חשה כי נהגה שלא באופן הולם ומבקשת להתוודות על כך. נאמר לנידון כי אנו תקווה שהתוודות זו הינה בגדר צעד ראשון לקראת מסע ארוך שעיקרו התוודות על האמת כפי שהיא מוכרת לנו".הסיפור הפעוט הזה, ובעיקר העובדה שחוקריה טרחו לציין אותו בסיכומי החקירה הקצרים והתמציתיים שלהם, מסביר אולי למה יושבת טלי פחימה במעצר כבר יותר מ-150 ימים. אלה לא רק ההאשמות החמורות נגדה, בוודאי לא הראיות הדלות, וספק אם אפילו בשב"כ מאמינים שבעזרת החזקתה בכלא יאותר המבוקש זכרייה זביידי בג'נין. החוקרים שלה מחכים לווידוי. וידוי במובן הנוצרי, הכמעט מיסטי שלו, כזה שיראה לכולם בידיים של מי נמצאת האמת, ויוציא אחת ולתמיד מהראש את הרעיון שלמלחמה הזאת יש עוד צד. עד שתתוודה – פחימה היא בוגדת, גם אם לעולם לא יוכח שביצעה עבירות חמורות בהרבה מגניבת מצית, והשב"כ הוא הגוף היחיד שמצליח להגן על המדינה מפניה.

"אני מכיר את כל מעשיה ומעלליה", הכריז שר הביטחון שאול מופז. "היא היתה מעורבת ונטלה חלק בתכנון פיגוע בישראל". לאחר שנעצרה בפעם השנייה, הוא חתם על צו המורה להחזיקה במעצר מינהלי למשך ארבעה חודשים, צעד חריג במיוחד שמופעל רק במקרים שבהם שחרור החשוד מהווה סכנה מיידית לביטחון המדינה. בשב"כ טענו שפחימה תכננה להיות המחבלת היהודייה הראשונה בהיסטוריה.
 
פחימה נחקרה מאות שעות על ידי שירותי הביטחון הכללי והמשטרה. לעתים החלה החקירה בשעת צהריים מוקדמת, ונגמרה מאוחר בלילה. היא הוחזקה בתנאים קשים במיוחד. האור בחדר המבודד שבו ריצתה חלק ניכר ממעצרה דלק במשך 24 שעות ביממה. היא הובלה על ידי חוקרי השב"כ מהתא הזעיר לחדר החקירות כשעיניה מכוסות במשקפת שחורה, כדי ש"לא תיצור קשר עין עם האסירים האחרים וכך תשבש את החקירה", כדברי הפרקליטות. בפרקי זמן ארוכים בחקירתה כבלו אותה החוקרים באזיקים. הם קראו לה טרוריסטית ומחבלת. ביקשו ממנה לחזור להיות "יהודייה טובה". היא עדיין נתונה במעצר בכלא נווה תרצה, וניסיונותיה להמירו במעצר בית עלו בתוהו.
 
אחרי ארבעה חודשים וחצי של מעצר וחקירה, מכתב האישום שהוגש נגד פחימה נותר רק הד קלוש לחשדות החמורים שהוטחו נגדה במהלך התקופה. הטענות שנותרו הן כי פחימה נכנסה לאזור ג'נין ללא היתר, החזיקה וירתה ברובה אם-16 של חברה המבוקש זכרייה זביידי, והכריזה כי תשמש "מגן אנושי" שלו. היא נאשמת עוד כי תרגמה לזביידי ולחבריו מסמכים סודיים של צה"ל שנמצאו קודם על ידי הפלסטינים. המסמכים הסודיים הללו כוללים בערך 60 מילים בעברית. יש בהם תיאור קצר של ארבעה מבוקשים מג'נין ותרשימים של מפות האזור. בכתב האישום נטען כי תרגום המסמך סייע לזביידי ולחבריו "להתחמק ממעצר של צה"ל". בפרקליטות המדינה בנו על הסיפור הזה סעיף אישום חמור: "סיוע לאויב בשעת מלחמה", שהעונש המרבי עליו הוא מוות.
 
לראשונה מתפרסמים כאן תמלילי חקירותיה של פחימה בשב"כ ובמשטרה, ומסר שהעבירה מהכלא. בניגוד לחקירות משטרה, המתועדות בצילום ובהקלטה, התיעוד היחיד שנותר מחקירותיה של פחימה בשב"כ הם זיכרונות דברים (זכ"דים) קצרים שחיברו חוקרי השב"כ, שבהם סוכמו פרטי השיחות עימה. לחוקרי השב"כ יש שליטה על הנכתב בזכ"דים, ולכן הם לא מגוללים את כל פרטי ההתרחשות בחדר החקירות. כך לדוגמה, חקירות שנמשכו עשר שעות תומצתו לעתים בשש או שבע שורות בלבד. שיחות ארוכות מסתכמות בהערה אגבית של החוקר בנוסח: "שוחחנו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני". לחצים לא מקובלים שהופעלו על הנחקרת לטענתה, כמעט ואינם מתוארים כלל.
 

עצבנה גם את החמאס
 
עבור מערכת הביטחון הפכה פחימה, שלא הזדהתה עם אף ארגון, לסמל של מאבק שהדרך היחידה לטפל בו היא להגדירו כבגידה במדינה ולצאת למלחמת חורמה נגדו, בגיבוי דעת קהל עוינת. פחימה שיחקה לידי השב"כ בהתנהגותה הפרובוקטיבית, הינעלותה בעמדותיה והתעקשותה לא לפעול כפי שמצפים ממנה. כשפחימה מסרבת להתנהג לפי דרישות המערכת, זו מחריפה את הלחץ עליה. פחימה מתבצרת, המערכת מתבצרת, ומפלס השנאה ההדדית הולך ועולה בחדר החקירות.
 
דומה שאם היתה לפחימה ביוגרפיה שמאלנית רדיקלית טיפוסית, לשב"כ היה יותר פשוט להגדיר אותה. אבל אף אחד לא הכיר את פחימה לפני המסע ההזוי שלה לג'נין, לא השב"כ ולא ארגוני השמאל שמחבקים אותה היום. הבדידות והחריגות שלה מקשות על המערכת להבין אותה, ומצד שני עוזרות לה לבנות דמות מסוכנת שמצליחה לעורר כל כך הרבה שנאה ציבורית כלפיה.

ב-24 במאי 2004 ישבה טלי פחימה לראשונה מול חוקרי השב"כ במתקן בפתח-תקווה. פחימה הצליחה לשמור על עקביות בנושא אחד מרכזי בכל החקירות שלה: "אינני קשורה לפיגועים". היא הסכימה לבדיקת פוליגרף, ונשאלה על הקשר שלה לפיגועים, לאמצעי לחימה, לשמות מתאבדים פוטנציאליים ולהסתרת פעולות ביטחוניות שביצעה, לפי החשד, עם זביידי. היא נמצאה דוברת אמת, ותגובה המאפיינת אמירת שקר נמצאה רק בשאלה אחת: הסתרת מידע על מקומות מסתור של המבוקשים. חוקר השב"כ שאל אותה מדוע היא מסתירה מידע על מקום מגוריהם של מבוקשים, והיא השיבה: "כל הסבר שאני אתן עלול לעלות בחייהם של אנשים שהייתי אצלם בבית".

במפגש הראשון האשימה את השב"כ כי הוא מסכן את חייה. "אתם מסכנים אותי בכך שאתם מחפשים אותי", הטיחה בחוקר גיא. "קרבתי לזכרייה זביידי מאפשרת לי להיות בשטח באופן בטוח, כי הוא מגן עליי".