האוויר יצא מהבלון

פורסם במקור באתר NRG בתאריך 25.01.2005

משה גורלי סבור שכתב האישום נגד טלי פחימה הוא אטריות מחוממות

החלטת השופט צבי גורפינקל לשחרר את טלי פחימה למעצר בית הוא אישור נוסף לעליבות כתב האישום, ובמיוחד לטענת המסוכנות שבשמה מבקש השב"כ להמשיך ולעצור את פעילת השמאל. אלא שהעליבות היא בסופו של דבר מנת חלקנו כולנו: האם טלי פחימה היא השטן הגדול שמאיים עלינו? כמה אנרגיה מיותרת משקיעה מדינת ישראל בשמנו בהעצמת הסיכונים הנשקפים מבחורה הזויה ואידיאליסטית זו.
 
בשלבים שבהם דובר בחומר חסוי, היה קל יותר להחזיק את האוויר בבלון. אנשי השב"כ נכנסים לשופט ומראים לו במעמד צד אחד מידע מהימן, מוצלב ומבוסס על מפגעת פוטנציאלית שיש לעצור בכל מחיר. אפילו במעצר מינהלי. אלא שבסופו של דבר החומר צריך לצאת החוצה, ועמו, למצער, יוצא גם האוויר מהבלון.
 
כתב האישום הוא מינורי, ורובו איטריות נושנות שחוממו ומוגשות על הרפרטואר המרהיב של סעיפי הבגידה ושיתוף הפעולה, סעיפים שכותרותיהם וניסוחיהם מצמררים. אלא שהראיות בבסיסם מחלישות מאוד את הדימוי המפלצתי שהודבק לפחימה. היא נשאה נשק לכמה דקות, היא סייעה בהבנת מסמך שגם בלעדיה היה ברור מהו.
 
את הסכנה האמיתית במקרה זה יצר החייל שאיבד את המסמך. הסכנה שמגלמת פחימה היא אחרת לגמרי: היא יהודייה שבוחרת להזדהות ולהבין את האויב, ואולי חס וחלילה - על פי השאלות שהופנו אליה בחקירה - גם להתאהב בו.
 
השחרור למעצר בית כמובן שלא תומך במתווה זה, אבל בהחלטת השופט יש עמדה שיפוטית שפויה יותר, הבוחנת את הראיות בנפרד מהממד המאיים שבאמצעותו שווקו לציבור בזמן שהיו חסויות. למעצר עד תום ההליכים צריך להוכיח מסוכנות, פוטנציאל לשיבוש חקירה, סכנה להימלטות מהדין. על כל אלה, סבור השופט, ניתן לענות במעצר בית. המשך מעצר רק כדי לשבור את רוחה של פחימה עדיין לא מקובל כשיקול לגיטימי במדינת ישראל.